<h1>ראבי"ה סימן ת"ג</h1>
<h2>דף נה:</h2>
יען ראיתי אני שב"ט מנהג הבל וחולי רע, נחנקין ותולין באילן גדול, לילך ביום השבת מהלך פרסה ויותר, ותולין במנהג אבות לילך במשעול הכרמים, ואומרים כי כרמים וגדריהם כאלו הוא מן העיר, וכל שכן אם מוצאים כפרים קרובים זה לזה שאין ביניהם תחום שבת, ואפילו אם היה מכפר ראשון לכפרים אחרונים מהלך כמה פרסאות נהגו בו היתר, וראייתם הבלעת תחומין מילתא היא [מ"ד ע"ב]. ונתתי לבי לתור ולדרוש בהבליהם ומצאתיו מעשה תעתועים, דהא סלקא שמעתא הלכה היו שם גידודיות גבוהות עשרה טפחים וכו' בגמרא [מהא דתניא] ואלו שמתעברין עמה נפש שיש בה ארבע אמות על ארבע אמות וכו' ואפילו בתים הראויים לדירה, אם מתחלה לא נעשו לדירה, כגון בית הכנסת וכיוצא בהם, אין מתעברין עם העיר אלא אם כן דרים [ב]הם. ואפילו בית שנעשית לדירה מתחילה אם נשארו שתי מחיצות ויש עליהם תקרה איבעיא ולא איפשיטא, [כל שכן משעול הכרמים וגדריהם שאין מתעברין עם העיר]. ולכן אנשי לבב ישמעו לי, ולא יפרצו גדר ולא יחייבו את עצמן נשיכת צפעון אשר אין להם לחש.
<h2>דף נז.</h2>
וודאי שתי עיירות או כפרים ואין ביניהם יותר ממאה וארבעים ואחת אמה ושליש הרי אלו כאילו מחוברים יחד. ובהלכות גדולות כתב ואי איכא עיירות טובא דמיבלען בהדי הדדי בשבעים אמה ושיריים [כולהו כחדא מתא דמיין ומהלך כולן] וחוצה להן אלפים אמה, ומייתי ראיה מעובדא דכנישתא דדניאל. [ואין נראה לי. אלא הני מתוואתה הוו מיבלען בתוך שבעים אמה ושיריים, היינו לעיר הסמוכה לה עם קרפיפה, דהיינו קמ"א בין הכל. הילכך אי איכא עיירות הסמוכות זו לזו], וכן שלשה או ארבעה כיוצא בהם, יכול להלך מהלך כמה פרסאות, כרב הונא דאמר נותן קרפוף לזו וקרפוף לזו, דקיימא לן רב הונא וחייא בר רב הלכה כרב הונא, ותו דקיימא לן הלכה כדברי המקיל בעירוב, והא דאמר רבה אמר רב אידי אמר רבי חנינא [ע"ב] לא משולשים ממש כוותיה שייכא. ואביי נמי השיב לרבא כל שאי[ל]ו מכניס אמצעי ביניהם ואין בין אמצעי לחיצונים [אלא] מאה וארבעים ואחת ושליש הרי הם כמו מחוברין ואינן נחשבין אלא ארבע אמות, ומודדין תחומיהן חוץ להן. ושאל רבא לאביי וכמה יהא בין חיצון לאמצעי, ואמר ליה אלפים אמה. ונראה לי אם האמצעי קרוב לאחד מן החיצונים בתוך אלפים אמה ולאחר אינו בתוך אלפים שאותו שהוא לו בתוך אלפים נחשב לו כנגד כל האמצעי כארבע אמות ולשני יש למדוד מקיר העיר שלו, שהרי אם תכניסו לביניהם אין בין האמצעי לאחד מן החיצונים מאה וארבעים ואחת ושליש, ולשני שהוא רחוק לא מהני כלום. ובענין שאמרנו בשלשה כפרים כן דין ארבעה וחמשה עד מאה. ובעושין פסין [כ"א ע"א] גרסינן הלכה מותר להקריב לבאר נפק אחוי ליה הנהו מתוואתה דמבלעי בשבעים אמה ושיריים, פירש רבינו חננאל כפרים סמוכים זה לזה, וכן פירש רבי יהודה ברבי נתן מתוואתה שהם כפרים. וגרסינן תו בשמעתין בענין בני אקיסטפון ובני ארדשיר נפק אחוי ליה הנך אטמ[ה]תא דשורא דמבלעי בדיגלת בשבעים אמה ושיריים. אבל בדרך אחרת לא התירו. ואפילו אם ימצא אדם סוכות עשויות לשומרי כרמים או שאר פירות וכיוצא בהם וכל אחד לחבירו בתוך שבעים אמות ושיריים, לפי ראות עיני אין לסמוך עליהם, כמו [שכתבתי בעושין] פסין במקומו שבטלו תורת בורגנין, והוכחתיהו בראיות. ובסוף פירקין [ס' ע"ב] משמע כי פעמים שאין בין כפר ששבת בו לכפר שהולך שם אלפים אמה ואפילו הכי אינו מהלך בכל הכפר אלא עד מקום שכלין אלפים אמותיו, והוא כגון שכלין בתוך הכפר, אבל כלין אלפים אמותיו חוץ לכפר נחשב לו כל הכפר כארבע אמות ומשלימין לו מעבר לכפר אלפים אמה, דאמר רב דימי אמר רבי יהושע בן לוי היה מודד ובא וכלתה מידתו בחצי העיר אין לו אלא חצי העיר כלתה מידתו בסוף העיר נעשית לו כל העיר כארבע אמות ומשלימין לו את השאר. וקיימא לן כרבי יהושע בן לוי, וכן פסק רבינו חננאל במקומו, וכן מוכיח נמי בשאילתות בפרשת עד אנה מאנתם דקסבר הלכה כרבי יהושע בן לוי, ותנן [ס"א ע"א] ולמודד שאמרו וכו'. ובתחלת מי שהוציאוהו [מ"ב ע"ב] גרסינן אמר רב הונא היה מודד ובא וכו'. והבלעת תחומין לא שייך אלא באותן המקומות שכתבנו, כדמוכח [בפרק מי שהוציאוהו] הלכה מי שיצא ברשות בגמרא [מ"ה ע"א]. ותו לא מידי.
